עליית תשואות אגח בעולם: מה זה אומר לתיק שלכם

עליית תשואות אגח: קודם כל מה זו תשואה

אם קראתם עיתון כלכלי בחודש האחרון, ראיתם את הכותרת. התשואות עולות. השווקים בלחץ. משהו מתרחש באג"ח. זה אחד הנושאים שהכי קשה להסביר, כי המילה עצמה מבלבלת. תשואה שעולה נשמעת כמו בשורה טובה. בפועל, כשמדברים על עליית תשואות באג"ח, מתכוונים למשהו אחר לגמרי.

דמיינו שהלוויתם למדינה 100 שקל, והיא הבטיחה להחזיר לכם 104 בעוד שנה. התשואה שלכם היא 4%. עכשיו נניח שאתם רוצים למכור את ההלוואה הזו למישהו אחר. אם באותו יום המדינה מנפיקה הלוואות חדשות שמשלמות 5%, אף אחד לא יקנה מכם את שלכם ב-100 שקל. הוא יקנה רק בהנחה, לפחות ב-99 שקלים לצורך הדוגמא.

זה כל הסיפור. כשהתשואה על אג"ח עולה, המחיר של האג"ח שכבר מחזיקים יורד. שני הדברים הם אותו דבר מכיוונים הפוכים. וזו הסיבה שאנשים מופתעים. יש להם בתיק רכיב שנקרא סולידי, והוא דווקא זה שהפסיד להם כסף. זה מרגיש כמו טעות, וזה לא טעות. מי שעוסק בניהול עושר צריך להכיר את הקשר הזה לפני שמגיבים לכותרות.

מה קורה בעולם בתחילת ספטמבר 2026

התמונה נכון לתחילת ספטמבר 2026 חדה למדי. בארצות הברית, האג"ח הממשלתית ל-30 שנה חצתה את רף ה-5.3%, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007. ביפן, האג"ח המקבילה עומדת סביב 4.19%, קרוב לשיא של כל הזמנים במדינה שהתרגלה עשרות שנים לריבית אפסית. בבריטניה התשואות הארוכות בשיא מאז 1998. בגרמניה האג"ח לעשר שנים ברמה הגבוהה ביותר מאז 2011.

זו לא תנודה של מדינה אחת. זו תנועה רחבה, וכולה בקצה הארוך של העקום.

למה התשואות הארוכות עולות

שלוש סיבות מצטברות, וכולן נוגעות באותו מקום. הראשונה היא כמה המדינות לוות. הגירעונות בארצות הברית, בבריטניה, ביפן ובצרפת גדולים, וחובות העבר גבוהים. כשמדינה מנפיקה יותר ויותר חוב, היא צריכה למצוא יותר ויותר קונים, והקונים מבקשים מחיר טוב יותר.

השנייה היא האינפלציה. היא ירדה מהשיאים, אבל היא לא חזרה לגמרי לקופסה. מי שמלווה כסף לשלושים שנה רוצה פיצוי על האפשרות שהכסף יישחק בדרך.

השלישית היא הפחות מדוברת, והיא בעצם השאלה כמה שווה הזמן. משקיע שמלווה לשלושים שנה לוקח על עצמו הרבה יותר אי ודאות ממשקיע שמלווה לשנתיים. בשנים האחרונות הוא כמעט לא קיבל על זה תוספת. עכשיו הוא דורש אותה בחזרה, וזו הדרישה הזו שמזיזה את הקצה הארוך.

נוסף על כך יש היום מתחרה חדש על אותו כסף. חברות הטכנולוגיה הגדולות מגייסות סכומי עתק לבניית מרכזי נתונים, וגם זה שואב הון מהשוק.

מי שקנה את החוב כבר מהסס

יש כאן זווית שפחות מדברים עליה, והיא נוגעת לצד הקונה. במשך שנים הקונים הגדולים של החוב האמריקאי ישבו מחוץ לארצות הברית. סין ויפן היו בראש התור. עכשיו הטעם שלהן משתנה.

סין החזיקה פעם ערמות של אג"ח אמריקאי. היום ההחזקה שלה בשפל מאז 2008, סביב 630 מיליארד דולר (נכון ליוני 2026). יפן, המחזיקה הזרה הגדולה ביותר, גם היא קיצצה. היא צריכה דולרים כדי לתמוך במטבע שלה, הין, שנחלש מול הדולר.

זו מגמה, לא אירוע חד פעמי. סך ההחזקות הזרות ירד לסביבות 9.3 טריליון דולר. וכשהקונים הקבועים מצמצמים, מישהו אחר צריך למלא את החלל. הוא מבקש על זה תשואה גבוהה יותר. זו לא נטישה. האמריקאים עדיין קונים את החוב של עצמם, והדולר עדיין במרכז. אבל הרכב הביקוש זז, וזה לבדו מזיז מחירים.

פתאום יש למניות מתחרה שקט

עכשיו נחבר את זה להשקעות שלכם, כי כאן זה נהיה מעשי. חמש עשרה שנה חיינו עם אמירה אחת. אין אלטרנטיבה למניות. אג"ח שילם אפס, אז כל שקל זרם למניות. לא הייתה ברירה.

היום המצב אחר. אג"ח אמריקאי ל-10 שנים משלם סביב 4.8 אחוז. האג"ח ל-30 שנה מעל 5.3 אחוז. לא רע בכלל, בטח אחרי שנים של כלום. וזו בדיוק ההתלבטות. כשיש לי 4 עד 5 אחוז בטוח על השולחן, אני חושב פעמיים לפני שאני קונה מניה במכפיל גבוה. פתאום למניה יש מתחרה שקט, והוא לא דורש שאהיה צודק לגבי העתיד.

יש מספר אחד שמסכם את זה. תשואת הרווח של מדד S&P 500, כלומר הרווח חלקי המחיר, עומדת סביב 3.5 אחוז. האג"ח ל-10 שנים משלם יותר מזה. זה כלי עבודה פשוט שכדאי להכיר גם בשיחה עם מתכנן פיננסי: משווים את תשואת הרווח של המניה לתשואת האג"ח.

ומיד הצד השני, כי בלעדיו זה מטעה. תשואות עולות לא תמיד רעות למניות. אם הן עולות כי הצמיחה חזקה וכי משקיעים בטכנולוגיה, המניות יכולות לשאת את זה. אף אחד לא נענש על שהחזיק מניות השנה. אבל הפטור שהיה להן, שבו לא הייתה חלופה, כבר לא כאן. ומילה על הקצה הכי ארוך. מי שנועל 5.3 אחוז ל-30 שנה לוקח הימור אמיתי על האינפלציה ועל הזמן. זה המספר החד ביותר בשוק, וגם זה שהכי זז.

ולמה זה לא קורה בישראל

זה החלק שהכי מפתיע אנשים. בזמן שהעולם מדבר על תשואות שמזנקות, האג"ח הממשלתית הישראלית לעשר שנים עומדת על כ-3.88%, ובמבט שנתי היא דווקא ירדה בכרבע אחוז. כלומר לא רק שלא הצטרפנו לגל, נעים בכיוון ההפוך.

יש לזה כמה סיבות. האינפלציה בישראל צפויה לעמוד סביב 2%, בתוך היעד ועם נטייה כלפי מטה. בנק ישראל נמצא בריבית של 4% והתחיל מסלול של הפחתות הדרגתיות. הצמיחה צפויה להיות חזקה השנה. ובעיקר, פרמיית הסיכון שנוספה לישראל בשנות המלחמה מתפוגגת בהדרגה, ולכן הכיוון הטבעי כאן הוא למטה בזמן שבעולם הכיוון למעלה.

יש גם סיבה מבנית. יחס החוב לתוצר בישראל נמוך משמעותית מזה של יפן, ארצות הברית, בריטניה או צרפת. ובנוסף, הגופים המוסדיים שמנהלים את הפנסיה של כולנו הם קונים גדולים וקבועים של אג"ח ממשלתי ישראלי. יש כאן ביקוש מקומי שלא תלוי במצב הרוח בשווקים. מי שמנהל גם תכנון פרישה וגם תיק השקעות רואה את שני הצדדים של אותו מטבע.

ויש כאן עוד כוח שפועל בכיוון הזה. הורדת הריבית בארץ עושה בדיוק את הצעד ההפוך מהעולם. ככל שהריבית יורדת, הפקדונות והקרנות הכספיות הופכות ללא רלוונטיות. הכסף שישב שם בשקט מפסיק להיות מעניין. אנשים עוזבים את הכספיות ומגדילים במוצרי השקעה שונים. גם מי שקונה משהו סולידי עם 25% מניות, בעצם מחזיק 75% אג"ח. וכל הכסף הזה זורם לשוק האג"ח ותומך בו.

אבל לא נכון להציג את זה כחסינות. הגירעון המתוכנן לשנה הזו עומד על 3.9% מהתוצר, ויש הערכות שהוא יכול להתקרב ל-4.4%. היקפי הגיוס השבועיים עולים. וכשמתרחשת התפתחות גיאופוליטית, פרמיית הסיכון של ישראל מגיבה מיד. השוק הישראלי לא מנותק מהעולם, הוא פשוט נמצא כרגע בנקודה אחרת במחזור.

אז מה עושים בתיק עכשיו

אנחנו חושבים שהתשובה כאן פחות דרמטית ממה שהכותרות מרמזות. השוק לא בבועה, אבל הוא גם לא זול. במצב כזה יש היגיון להעלות קצת את רכיב האג"ח בתיק. לא כמהלך הגנתי מפוחד, אלא פשוט כי סוף סוף מקבלים על החלק הזה תשואה הגונה. בדיקה כזו היא חלק טבעי מניהול עושר שוטף.

האם זה אומר שצריך לממש? ברוב המקרים לא. מי שיש לו אופק זמן ארוך ומוכר עכשיו בגלל כותרת, נועל הפסד ומוותר על ההתאוששות. מי שאופק הזמן שלו קצר, ויודע שהוא צריך את הכסף בשנתיים הקרובות, זה כן דיון אחר.

והפרמטר שהכי כדאי להכיר, כי הוא הרבה יותר חשוב מהשאלה כמה אג"ח יש לכם, הוא לכמה זמן האג"ח שלכם. אג"ח לשנתיים ואג"ח לשלושים שנה מגיבים אחרת לגמרי לאותו שינוי בשוק. הארוך זז הרבה יותר חזק. התאמה של אורך החוב לאופק שבו תצטרכו את הכסף היא אחת הפעולות הפשוטות והמשמעותיות שאפשר לעשות בתיק, והיא כמעט לא נעשית.

ישנם מקרים רבים שבהם אנחנו מוצאים אצל לקוחות חדשים תיק שנראה סולידי על הנייר, אבל מכיל סיכון שלא מתאים בכלל למועד שבו הם צריכים את הכסף. רוצים לבדוק איך רכיב האג"ח שלכם באמת בנוי? קבעו איתנו שיחה דרך עמוד מתכנן פיננסי, או עיינו במחירון לפני הפנייה.

הנתונים נכונים לתחילת ספטמבר 2026. המידע כללי ואינו מהווה ייעוץ אישי או המלצה לפעולה בניירות ערך.

סיכום ושאלות נפוצות

עליית תשואות אגח בעולם בתחילת ספטמבר 2026 בולטת בקצה הארוך של העקום, בעוד בישראל האג"ח לעשר שנים עומדת על כ-3.88% ונעה בכיוון הפוך. כשתשואות עולות מחיר האג"ח יורד, אבל סוף סוף מקבלים תשואה הגונה על החלק הסולידי. הפרמטר החשוב ביותר הוא לכמה זמן האג"ח שלכם, לא רק כמה אג"ח יש בתיק.

מה המשמעות של עליית תשואות אגח?

כשהתשואה על אג"ח עולה, המחיר של האג"ח שכבר מחזיקים יורד. שני הדברים הם אותו דבר מכיוונים הפוכים. לכן רכיב שנקרא סולידי יכול להפסיד כסף בטווח הקצר כשהתשואות עולות.

מה קורה בתשואות בעולם עכשיו?

נכון לתחילת ספטמבר 2026, בארצות הברית האג"ח הממשלתית ל-30 שנה חצתה את רף ה-5.3%. ביפן האג"ח המקבילה עומדת סביב 4.19%. בבריטניה התשואות הארוכות בשיא מאז 1998, ובגרמניה האג"ח לעשר שנים ברמה הגבוהה ביותר מאז 2011.

למה בישראל זה לא קורה כמו בעולם?

האג"ח הממשלתית הישראלית לעשר שנים עומדת על כ-3.88%, ובמבט שנתי היא דווקא ירדה בכרבע אחוז. האינפלציה הצפויה סביב 2%, בנק ישראל בריבית 4% עם הפחתות הדרגתיות, יחס החוב לתוצר נמוך יותר, ויש ביקוש מוסדי מקומי קבוע.

האם צריך למכור מניות בגלל עליית תשואות?

ברוב המקרים לא. מי שיש לו אופק זמן ארוך ומוכר עכשיו בגלל כותרת נועל הפסד ומוותר על ההתאוששות. יש היגיון להעלות קצת את רכיב האג"ח כי סוף סוף מקבלים עליו תשואה הגונה, לא כמהלך הגנתי מפוחד.

מה הפרמטר הכי חשוב ברכיב האגח?

לכמה זמן האג"ח שלכם. אג"ח לשנתיים ואג"ח לשלושים שנה מגיבים אחרת לגמרי לאותו שינוי בשוק. הארוך זז הרבה יותר חזק. התאמה של אורך החוב לאופק שבו תצטרכו את הכסף היא אחת הפעולות הפשוטות והמשמעותיות בתיק.