שני משפטים כמתכנן פיננסי שמעולם לא שמעתי בפגישת תכנון פרישה

מתכנן פיננסי ומתכנן פרישה אני נפגש עם לא מעט לקוחות בגיל פרישה. חלקם מגיעים להתייעץ לקראת היציאה לפרישה, וחלקם מגיעים בגילאים מעט יותר צעירים על מנת להבין מהי קצבת הפנסיה הצפויה שלהם. פגישות תכנון פרישה אורכות ברוב המקרים כשעתיים, ואף פעם לא שמעתי את מהלקוחות שמולי את אחד המשפטים הבאים:

חבל שביליתי הרבה זמן עם הילדים.

לא משנה כמה הלקוחות צברו לפנסיה, ולא משנה האם צפויה להם קצבת פנסיה גבוהה או קצבה מזערית. מעולם, אבל מעולם לא שמעתי את המשפט "ביליתי יותר מדי זמן עם הילדים". אפילו לקוחות שעבדו בעבודות קטנות ולא צברו הון רב, לא אומרים במהלך תכנון הפרישה שחבל שלא פיתחו קריירה ובמקום זה, העדיפו להיות בבית יותר עם הילדים. ברשימות לא מדעיות של אחות במוסד סופני, היא איגדה את החרטות של אנשים לפני מוות ל- 5 קטגוריות – בינהן – החרטה שלא בילו מספיק זמן עם האהובים שלהם. גם מודל הבינה המלאכותית CHATGPT, ככשואלים אותו על מה אנשים מצטערים לרוב לפני מותם – בוחר כאפשרויות הראשונה, חוסר בילוי זמן מספיק עם הילדים.

אבל מכיון, שאני יותר קרוב לפן הכלכלי, מאשר הפן הקאוצ'רי והרוחני, נעבור בזריזות למשפט השני שלא שמעתי מספיק:

חבל שלא חסכתי יותר.

אין, ומעולם לא שמעתי לקוח שאומר "חבל שחסכתי כל כך הרבה לגיל פרישה". וכמשרד שמטפל בעיקר לקוחות אמידים, היינו יכולים לצפות לשמוע את המשפט הזה. אבל לא. מעולם לא שמענו את המשפט הזה. גם מי שיש לו חסכונות שאינם נדרשים לפנסיה, מגדיר לעצמו במקרים רבים סכום מינימלי מספק למחיה, ואת השאר מחלק לדורות הבאים במסגרת העברה בין דורית.

מה המסקנה ואיך עושים את זה נכון?

כמתכנן פיננסי אני אוהב לחלק את הכסף ל-2 "קופסאות". קופסת ההון, והקופסא השוטפת.

למשל, תמיד משגע אותי שעצמאים לא יודעים כמה הם מכניסים. אם הם יחלקו את ההכנסה לפי שיטת הקופסאות הם תמיד ידעו. כיצד עושים זאת? פותחים חשבון נפרד, לחשבון הזה נכנסות כל ההכנסות מהעסק העצמאי. מהחשבון הזה מעבירים לחשבון השוטף סכום מסוים למחיה. כל שאר הסכום שנשאר בחשבון העצמאי מטרתו לתשלום מיסים והגדלת הון. ככה אנחנו מפרידים את השוטף בחשבון בנק נפרד, מבניית ההון לעתיד בחשבון אחר.

לא עצמאים? גם לזה יש פתרון.

כלל מאוד חשוב הוא קודם לשלם חובות, אחר כך לשלם לעצמכם, ואז להוציא את מה שנשאר. איך פורטים את לכלל מעשי?

ראשית משלמים את החובות כגון משכנתא, הלוואות ומיסים. לאחר מכן, חוסכים לחסכון בהוראת קבע. ורק אז מוציאים את מה שנשאר. אם עובדים הפוך, לא ישאר כפי הנראה כסף לבניית הון לעתיד. זה מאוד דומה לסרטון עם השיטה בה ממלאים כד בחול, ולאחר מכן מנסים להכניס אבנים גדולות ואין מקום, לעומת זה שמכניסים קודם את האבנים הגדולות (והחשובות) ואז ממלאים בחול, ותמיד יש מקום.

אז לבנתיים, לכו תהנו עם החשובים שלכם, ואם אתם צריכים עזרה עם חסכון לטווח ארוך ובנית הון, אל תהססו להתייעץ